הסיפור האישי שלי

הכול התחיל כשאני ואשתי חתמנו על הסכם לרכישת דירתנו הראשונה. כמו רבים בישראל, משכנתה הייתה הדרך היחידה להתקדם לבית משלנו. וכמו רבים בישראל, גם אנחנו לא הבנו על מה אנחנו חותמים ולא היה לנו ידע מוקדם בנושא. 

אחרי פגישה בבנק ועוד פגישה בבנק אחר, שוב נתקלנו בתקרת זכוכית שנדמה היה כי לא תישבר לעולם. ולקינוח - ערימת דפים עם כתב קטנטן ו"קדימה, תחתמו". 

וכאן, בדיוק ברגע חסר אונים זה, התעורר בי דחף חזק לשנות את כללי המשחק בעולם המשכנתאות. אני לא אוהב לעשות עסקים ממקום חלש, ובטח לא להתחייב להלוואה גדולה מבלי להיות מודע לכל האותיות הכי קטנות. הרי ידע זה כח. 

אז החלטתי לחקור: התחלתי לשאול, להצליב מידע ודעות, ונרשמתי ללימודי ייעוץ משכנתאות ואשראי. נברתי לעומק, לא ויתרתי על אף שאלה ולא הותרתי אף ספק ללא מענה. ידעתי שכל עוד זה תלוי בי, זוגות לא ישבו לחתום על הלוואת משכנתה ללא ידע מינימלי ותכנון מוקדם. קל וחומר שלא יחתמו על הלוואה בלי לקחת בחשבון את כל המשתנים הצפויים והבלתי צפויים (הרחבת משפחה, פיטורים, החלפת עבודה וכיו"ב) ובלי להבין את כל המשמעויות של המשכנתה וההשלכות הצפויות שלה לאורך החיים. 

הגיע הזמן שנבין שהבנקים מוכרים לנו מוצר – הלוואה – תמורת צ'ק שמן, וכמו בכל שוק חופשי, עליהם חובת ההוכחה שהעסקה שלהם הכי משתלמת עבורנו. יותר מכך, הלוואת משכנתה כפופה להוראות בנק ישראל, ובכך מעניקה ללווים זכויות וכלים נוספים שמאפשרים לחסוך הון עתק בעלויות המשכנתה. 

הגיע הזמן שמי שנותן לבנקים את הצ'ק (רמז: אתם!) יבין שהבחירה בידיים שלו. הרי הבנקים זקוקים ללווים לא פחות ממה שהלווים זקוקים להם. 

ובנימה אישית, 

המטרה שלי היא ללוות משפחות רבות ככל האפשר אל עבר רכישת בית בצורה אחראית ובת קיימא, ולשם כך אני מגויס ב-100% לאורך כל הדרך.